מוצרים כחול - לבן?

כולנו אוהבים את יום-העצמאות. אווירת חג לאומית, ריח מנגלים מתנפנף בכל גינה ופארק ובעיקר, דגלים בכל הגדלים, הסוגים והמינים. תלויים מעלינו ברחובות, מעטרים את חלונות רכבינו וכמובן ניצבים איתנים בכניסה לביתנו. לא משנה איפה, העיקר שיתנוססו בגאווה.

משרד התמ"ת יצא בקמפיין חדש ומושקע. בעיקרו הופיעו פרסומות רבות בטלוויזיה וברדיו וסדרת סרטונים בני דקה על כל מיני עסקים ישראלים בהתפתחות. המדינה לקחה החלטה יפה ופטריוטית מאוד, לפתח ולעודד תוצרת ישראלית-מקומית. בהחלט רעיון יפה, ציוני, וראוי.
לדאבוני, ככל רעיון מפוצץ ואידיאליסטי שהמדינה לוקחת על עצמה, מדובר בדגל כחול-לבן שמתנוסס בחזית הבית בלבד, אין מאחוריו שום בסיס ותוכן. וכעבור יומיים הוא מקופל בחזרה לבוידעם. כל מה שיש כרגע זה קמפיין מושקע וחביב, בסופו עובר כל עסק הרוצה בכך, תהליך פשוט מאוד אשר מקנה לו את האפשרות להטביע על מוצריו, כובע טמבל כחול לבן אשר מכריז כי המוצר "מיוצר בישראל".

מעבר להצגה מרשימה, חביבה ופופוליסטית זו, אין מאחורי הרעיון שום כלום. ואסביר זאת מ- 2 נקודות מבט.
בתור צרכן ממוצע אשר נכנס לחנות כלי-בית, סופר-פארם, מוצרי אלקטרוניקה, ציוד גינון, או כל חנות שהיא, אין שום עדיפות למוצרים כחול-לבן. המחירים של מוצרים אלו עולים בדיוק כמו יתר המוצרים, ולעיתים אף יקרים יותר מכיוון שאינם יכולים להתחרות בחברות ענק המייצרות בסין בעלויות נמוכות בהרבה. נוסיף לכך את המימד הפסיכולוגי שנותן עדיפות למוצרים תוצרת חוץ על-פני תוצרת ישראלית. מכיוון שהם תמיד נראים בעינינו אמינים יותר. וכמובן שגם טיב השירות הטכני של מוצרים אירופאים או אמריקאים עדיף על השירות הישראלי. (אלא אם-כן אתה קונה סנדלי-שורש, או צינורות טפטוף לגינה). בשורה התחתונה כצרכן, אני לא מעודד מבחינה כלכלית ולא מבחינה מנטלית לרכוש תוצרת ישראלית.
כיצרן צעיר, שכעבור שנה בתחום מידת הפטריוטיות שלי כבר ירדה לאפס, עקב חשיפה אינטנסיבית לשוק ולבירוקרטיה הישראלית במערומיה. גם לי אין שום אינטרס לייצר בארץ. וזאת מ- 2 סיבות עיקריות. הראשונה והברורה היא שעלות הייצור בארץ יקרה בהרבה יותר על-פני ייצור בסין, וגם המגוון של המפעלים המייצרים בארץ מוצרי פלסטיקה למשל מצומצם מאוד, כך שכיצרן לא נוצרת לי אפשרות בחירה וכוח ייצור אמיתי, אני מוגבל גם מבחינת האפשרויות וגם מבחינת העלויות. והסיבה השניה, שהוזכרה מקודם, היא שבסופו של דבר, אחרי כל המאמץ וההשקעה שלי ליצר בארץ, הצרכן לא בהכרח יעדיף מוצר ישראלי, נהפוך הוא. כך שבתור יצרן אני יוצא קירח מכאן ומכאן.

חשוב לי לציין כי אני כותב דברים אלו לא בכדי להתמרמר, אלא בכדי למצוא פתרונות. בכל-זאת בתור אזרח במדינת-ישראל עם אהבה גדולה לארץ,
הייתי שמח אם הפרויקט היה מקודם בצורה יעילה יותר וזאת ניתן לעשות במספר דרכים:
• לתת מענקים לעסקים המייצרים בארץ, או קרנות תמיכה או הלוואות בתנאים נמוכים לטובת ייצור מקומי.
• לתת מענקים לרשתות או חנויות אשר מציגות או נותנות עדיפות למוצרים כחול-לבן, או אפילו לתת בונוס של 1 שקל לחנות על כל מוצר כחול לבן שנמכר.
• לתעדף מוצרים כחול-לבן לצרכן ע"י הוזלת מחירים, לסבסד ממשלתית מוצרים שכאלה על-מנת שהצרכן הישראלי יעדיף לרכוש אותם.
אלה 3 דרכים מאוד פשוטות וישימות.

חשוב לי לציין כי על הממשלה לקחת בחשבון שעל-מנת ליצור שינוי אמיתי בהרגלי-הצריכה, עליה להקריב מעצמה ומהתקציב שלה. כי כל עוד זה לא מגיע לכיס הצרכן, לא יווצר שינוי אמיתי. כאשר מוצר מסוים נמצא בשלב ההרצה, היצרן או בעל העסק לוקחים בחשבון שעליהם לוותר מעט על רווחיהם על-מנת לחשוף את המוצר ולהחדיר ולהטמיע אותו בלקוח. כך גם על הממשלה לחשוב ולנקוט בהתאם. בייחוד בהתחשב בעובדה שתוצרת ישראלית בטווח הארוך, מייצרת מקומות עבודה ותעסוקה נוספת, מגדילה את התוצרת המקומית ומקטינה את אחוזי האבטלה.

לסיכום, פרוייקט גאווה לאומית, מוצר כחול-לבן בהחלט הינו רעיון ראוי ויפה, אשר כולנו כאזרחי מדינת-ישראל יכולים להרוויח ממנו. אך עליו להתמקד בכיס הצרכן על-מנת ליצור שינוי אמיתי, ולא רק בדגל היפה המתנוסס בחזית ביתנו.

גלגלים ומקלות בגלגלים

שלום לכולם,

שפתחנו את העסק החלטנו לתעד אותו בבלוג, עם הזמן וטירוף העבודה הבלוג נשכח ונגררנו לתוך השגרה היומיומית.
אבל הגלגלים שלנו הם הקשרים האישיים שלנו, הרגעים הקטנים של הסיפוק , התגובה של הלקוח או ילד או חבר.
כך שמעתה נתעד ונכתוב דברים מגננצ'יק - פרק 2.

אנא השתדלו להגיב ולשאול.

גלגלים ומקלות בגלגלים.

ככה המדינה שלנו בנויה.
יש את אנשי הגלגלים. האנשים הרוצים להניע דברים, שרוצים לשנות משהו שמניעים את הגלגלים לעיתים מהר לעיתים לאט אבל חשוב להם להניע אותם, במודעות מתוך כוונה.
אנשי הגלגלים כאשר הם נפגשים עם אנשי גלגלים נוספים המכונה משומנת ותוספת תאוצה. וכאן אנחנו מגיעים אל המקלות בגלגלים.

באופן אבסורדי, לא גורף, ישנם יוצאים מהכלל אך רוב המקלות בגלגלים באים מכיוון הממשלה ועובדי המגזר הציבורי אשר באשמתם או לא באשמתם, זה לא הדיון פה , ניגררו לחיים של חוסר איכפתיות ורק רצון לסיים את היום.

המדינה מנוהלת בשיטת הון שלטון .
שיטת גביית המיסים, הבנקאות, האישורים, נוחה והגיונית לאלו שיש להם כסף . לעסק צעיר, משפחה מהמעמד הבינוני ומטה, השיטה היא אסון. מכניסה להתחייבויות בלתי נפסקות, לא מעודדת עסקים צעירים ומקשה עליהם בשנותיהם בראשונות.

שיטת ההון שלטון מתפקדת על גבם של פקידים אשר חיים ממשכורת זעומה או ממליון פקידים שכל אחד מקבל אחריות קטנה מה שגורם לקח שתהליך פשוט נמשך חודשים של התשה .

המדינה מעודדת יצור כחול לבן אבל לא עוזרת ליצרן להתמודד עם תחרות המחירים, לא עוזרת לו ביצוא שקשה מעצם היותו מוצר ממדינת ישראל.

אנחנו נתקלים בדרכנו בהרבה אזרחים שכן רוצים מציאות אחרת.
אומנם אני מייצגת עסק שמטרתו למכור מוצרים ולהיות רווחי אך העסק הזה נבנה מבסיסו מתוך רצון להראות אפשרות למציאות אחרת. אם זה בדרך התיפקוד שלו, בהיכן שהמוצרים מיוצרים, על ידי מי, בתפקוד המוצרים ומה שהם מעבירים ללקוח.

המציאות לא קלה, לאף אחד מאיתנו אבל המדינה שלנו בנויה מהמון אנשים עם כוחות ושינוי אמיתי יכול להתחיל רק מאיתנו, למעלה לא יבוא השינוי. כמו השינוי במצרים במתחיל מלמטה השביל שיבחר לא ברור אבל השינוי התחיל מלמטה.

שאתם עושים משהו ביומיום שאתם רוכשים מוצר תנסו לחשוב על הטווח הרחוק גם אם מוצר ידידותי לסביבה או ישראלי יותר יקר בכמה שקלים. שאתם זורקים לזבל תחשבו לשניה מה אתם זורקים ואם אפשר למחזר חלק, שאתם רואים מישהו ברחוב שצריך עזרה תעזרו לו שניה.

השינויים הקטנים האלה בעתיד הרחוק יהפכו לגדולים, כלפיכם וכלפי אחרים.

בפעם באה עידכונים על גננצ'יק.
תגיבו!

לינק לסרטון תדמית בשיתוף משרד התמת לקידום תוצרת כחול לבן