מוצרים כחול - לבן?

כולנו אוהבים את יום-העצמאות. אווירת חג לאומית, ריח מנגלים מתנפנף בכל גינה ופארק ובעיקר, דגלים בכל הגדלים, הסוגים והמינים. תלויים מעלינו ברחובות, מעטרים את חלונות רכבינו וכמובן ניצבים איתנים בכניסה לביתנו. לא משנה איפה, העיקר שיתנוססו בגאווה.

משרד התמ"ת יצא בקמפיין חדש ומושקע. בעיקרו הופיעו פרסומות רבות בטלוויזיה וברדיו וסדרת סרטונים בני דקה על כל מיני עסקים ישראלים בהתפתחות. המדינה לקחה החלטה יפה ופטריוטית מאוד, לפתח ולעודד תוצרת ישראלית-מקומית. בהחלט רעיון יפה, ציוני, וראוי.
לדאבוני, ככל רעיון מפוצץ ואידיאליסטי שהמדינה לוקחת על עצמה, מדובר בדגל כחול-לבן שמתנוסס בחזית הבית בלבד, אין מאחוריו שום בסיס ותוכן. וכעבור יומיים הוא מקופל בחזרה לבוידעם. כל מה שיש כרגע זה קמפיין מושקע וחביב, בסופו עובר כל עסק הרוצה בכך, תהליך פשוט מאוד אשר מקנה לו את האפשרות להטביע על מוצריו, כובע טמבל כחול לבן אשר מכריז כי המוצר "מיוצר בישראל".

מעבר להצגה מרשימה, חביבה ופופוליסטית זו, אין מאחורי הרעיון שום כלום. ואסביר זאת מ- 2 נקודות מבט.
בתור צרכן ממוצע אשר נכנס לחנות כלי-בית, סופר-פארם, מוצרי אלקטרוניקה, ציוד גינון, או כל חנות שהיא, אין שום עדיפות למוצרים כחול-לבן. המחירים של מוצרים אלו עולים בדיוק כמו יתר המוצרים, ולעיתים אף יקרים יותר מכיוון שאינם יכולים להתחרות בחברות ענק המייצרות בסין בעלויות נמוכות בהרבה. נוסיף לכך את המימד הפסיכולוגי שנותן עדיפות למוצרים תוצרת חוץ על-פני תוצרת ישראלית. מכיוון שהם תמיד נראים בעינינו אמינים יותר. וכמובן שגם טיב השירות הטכני של מוצרים אירופאים או אמריקאים עדיף על השירות הישראלי. (אלא אם-כן אתה קונה סנדלי-שורש, או צינורות טפטוף לגינה). בשורה התחתונה כצרכן, אני לא מעודד מבחינה כלכלית ולא מבחינה מנטלית לרכוש תוצרת ישראלית.
כיצרן צעיר, שכעבור שנה בתחום מידת הפטריוטיות שלי כבר ירדה לאפס, עקב חשיפה אינטנסיבית לשוק ולבירוקרטיה הישראלית במערומיה. גם לי אין שום אינטרס לייצר בארץ. וזאת מ- 2 סיבות עיקריות. הראשונה והברורה היא שעלות הייצור בארץ יקרה בהרבה יותר על-פני ייצור בסין, וגם המגוון של המפעלים המייצרים בארץ מוצרי פלסטיקה למשל מצומצם מאוד, כך שכיצרן לא נוצרת לי אפשרות בחירה וכוח ייצור אמיתי, אני מוגבל גם מבחינת האפשרויות וגם מבחינת העלויות. והסיבה השניה, שהוזכרה מקודם, היא שבסופו של דבר, אחרי כל המאמץ וההשקעה שלי ליצר בארץ, הצרכן לא בהכרח יעדיף מוצר ישראלי, נהפוך הוא. כך שבתור יצרן אני יוצא קירח מכאן ומכאן.

חשוב לי לציין כי אני כותב דברים אלו לא בכדי להתמרמר, אלא בכדי למצוא פתרונות. בכל-זאת בתור אזרח במדינת-ישראל עם אהבה גדולה לארץ,
הייתי שמח אם הפרויקט היה מקודם בצורה יעילה יותר וזאת ניתן לעשות במספר דרכים:
• לתת מענקים לעסקים המייצרים בארץ, או קרנות תמיכה או הלוואות בתנאים נמוכים לטובת ייצור מקומי.
• לתת מענקים לרשתות או חנויות אשר מציגות או נותנות עדיפות למוצרים כחול-לבן, או אפילו לתת בונוס של 1 שקל לחנות על כל מוצר כחול לבן שנמכר.
• לתעדף מוצרים כחול-לבן לצרכן ע"י הוזלת מחירים, לסבסד ממשלתית מוצרים שכאלה על-מנת שהצרכן הישראלי יעדיף לרכוש אותם.
אלה 3 דרכים מאוד פשוטות וישימות.

חשוב לי לציין כי על הממשלה לקחת בחשבון שעל-מנת ליצור שינוי אמיתי בהרגלי-הצריכה, עליה להקריב מעצמה ומהתקציב שלה. כי כל עוד זה לא מגיע לכיס הצרכן, לא יווצר שינוי אמיתי. כאשר מוצר מסוים נמצא בשלב ההרצה, היצרן או בעל העסק לוקחים בחשבון שעליהם לוותר מעט על רווחיהם על-מנת לחשוף את המוצר ולהחדיר ולהטמיע אותו בלקוח. כך גם על הממשלה לחשוב ולנקוט בהתאם. בייחוד בהתחשב בעובדה שתוצרת ישראלית בטווח הארוך, מייצרת מקומות עבודה ותעסוקה נוספת, מגדילה את התוצרת המקומית ומקטינה את אחוזי האבטלה.

לסיכום, פרוייקט גאווה לאומית, מוצר כחול-לבן בהחלט הינו רעיון ראוי ויפה, אשר כולנו כאזרחי מדינת-ישראל יכולים להרוויח ממנו. אך עליו להתמקד בכיס הצרכן על-מנת ליצור שינוי אמיתי, ולא רק בדגל היפה המתנוסס בחזית ביתנו.